מרינה פטריות הגליל ע"י אוריאן בן שושן ואח' נ' בר אסיף ינוב גידולים בע"מ ואח'

פסק דין

זהו גלגול מחודש, שני במספר, של ערעורו של מר עופר אלוף על החלטת המנהל המיוחד של חברת א.מ אסיף ינוב גידולים (1992) בע"מ, לדחות את החלק הארי של תביעת חובו. תביעת החוב שבפני מבוססת על שיקים שאין ספק כי החברה העמידה לטובת המערער, וזאת לשיטת המערער בגין הלוואה בסכום זהה שהעמיד לחברה.
תחילה, דחה המנהל המיוחד את תביעת החוב בטיעון עובדתי של אי-התאמה בין התצהיר לבין השטר; בהמשך, בעקבות הערות שבהחלטת בית משפט זה מיום 12.3.2012, פעל המנהל המיוחד כמצוות בית המשפט, זימן את המערער לחקירה והכריע בתביעת החוב פעם נוספת; בזו הפעם, דחה את רוב-רובה מן הטעם שחרף אותם שיקים שהועמדו לטובת המערער, הרי שבפועל הועבר כ-93% מהסכום לחברות אחרות של בעל השליטה; ואי לכך על המערער להתכבד ולתבוע אותן.

מכאן הערעור שבפני.

המחלוקת שהתגלעה בין המערער למנהל המיוחד, הינה מחלוקת משפטית, ברובה, אשר הלכה למעשה עוסקת בנימוקים לדחיית תביעת חוב המבוססת על שיקים שרשמה החברה חדלת הפרעון טרם פירוקה לטובת המערער. זאת, כאשר אין ספק כי השיקים אכן ניתנו, והם שיקים של החברה בפירוק.
אלא מאי? בעוד שהצדדים אינם חלוקים על כך כי השיקים ניתנו בגין כספים שהעביר המערער בתור הלוואה, הרי שהמנהל המיוחד סומך החלטתו על העובדה כי בעל השליטה בחברה העביר את רובם המוחלט של הכספים לחברות אחרות שבבעלותו; ורק כ-7% מהסכום הועבר בפועל לחברה בפירוק – ובחלק זה בלבד מתביעת החוב מוכן המנהל המיוחד להכיר.
עיינתי עיין היטב בטענות הצדדים, ובסופו של יום מצאתי כי, במלוא הכבוד הראוי לנסיונו הראוי לשבח של המנהל המיוחד להגן על קופת הפירוק מתביעות-יתר, הרי שהכרעתו אינה נעדרת בעייתיות. זאת, באשר לשיטתי אין היא מעניקה את המשקל המספיק לחזקות היחודיות שבבסיס דיני השטרות, ואשר מיועדות לחזק את הבטחון שמעניק שטר, ולהופכו לכמעט מוחלט, לבד ממספר מקרים חריגים שנטל הוכחתם הינו על הטוען לאי-תוקף או לזכות שלא לכבד את השטר.

בנסיבות המקרה, משלא הוכח ואף לא נטען לקנוניה בין המערער לבין בעל השליטה בחברה, הרי מרגע בו העביר המערער כספים בתור הלוואה, וניתנו לו תמורתם שיקים להבטחת הפרעון, קמה חזקה רבת עוצמה בדבר התמורה, ומכאן אף תוקפם של השיקים והיכולת לבסס עליהם תביעת חוב.

יוצא, כי אף אם בעל החברה העביר, משיקוליו שלו, את הכספים נשוא ההלוואות לחברות קשורות אחרות, הרי אין בכך לכשעצמו כדי לסתור את העובדה הבסיסית, שהמערער הלווה את הכספים וקיבל לשם כך שיקים מהחברה הספציפית נגדה הוגשה תביעת החוב, ולא מהחברות האחרות. ספק גדול אם ניתן, בהעדר הוכחה ברמה גבוהה למעורבות חריגה או מניע פסול לו שותף המערער עצמו, לגלגל על המבקש את האחריות לפעולת אשכול החברות ומנהלן. קרי, אם פלוני המנהל מקבל הלוואה ומחליט להעביר, או אף להורות למלווה להעביר ישירות את רוב הסכום לחברה קשורה, אין בכך הוכחה חלוטה לפיה אין מדובר בהלוואה לפלוני; ובוודאי שאין בכך בכדי להקנות זכות לפלוני להתנער מחובתו להשיב את הכספים, חרף החזקות הברורות ורבות העוצמה נשוא דיני השטרות.

במצב דברים שכזה, הרי לכל היותר יכול מפרקו של אותו תאגיד פלוני לגרוס, כי מנהל התאגיד הבריח שלא כדין כספים שהגיעו לחברה הקורסת לחברות קשורות, ולתבוע את אותן חברות, ובמצבים מסויימים גם את המנהל באורח אישי; אולם מקום בו אין מחלוקת כי המלווה המקורי הוציא את הכספים מכיסו וקיבל בטוחה בדמות שיקים של אותו תאגיד, ספק בעיני אם רשאי המפרק לגלגל את התנהלות התאגיד ומנהלו על אותו מלווה דווקא – והכל מקום בו לא הוכח מניע או מעורבות פסולה של המלווה עצמו בענייני התאגיד או בהברחה לכאורה של נכסיו.

יוצא, כי בנסיבות המקרה לא עלה בידי המנהל המיוחד לסתור את חזקת התמורה החלה על השיקים שהעמידה החברה לטובת המערער. זאת, בין אם מכוח העובדה, שהעברת התמורה לחברה קשורה אינה מבטלת, יש מאין, את מעמדה של החברה כלווה וכחייב שהוציא את השטרות, ולמצער מכוח הפיכתה לערב למעשה לכך כי החברה הנעברת תפרע את החשבון בבוא העת. זאת ועוד; אין המערער חייב לוודא או ליטול אחריות על העובדה כי בכספים נעשה שימוש לטובת אשכול החברות או מי מהן; די לו בנסיבות המקרה, להניח כי מנהל החברות הוא זה שמופקד על טובתן, והוא עושה בכספים שימוש לפי ראות עיניו. כפי שהוער קודם, הרי אף אם בפועל פעל המנהל באורח הפוך ובלתי ראוי, הרי על בעל התפקיד בפירוק להתכבד ולתבוע אותו, ולא לגלגל את הנזק על מלווה שאין ספק כי הלווה את הכספים נשוא תביעת החוב, ולא התכוון להעניקם כמתנה, לא לחברה בפירוק, לא למנהלה ולא לאף גורם אחר.

אי לכך, החלטתי לקבל את הערעור בנוסחו המתוקן.

בנסיבות המקרה, תשא קופת הפירוק בהוצאות המערער ובשכר-טרחת עורך-דין בסך 10,000 ש"ח, אשר ישאו ריבית והצמדה כדין מהיום ועד ליום התשלום בפועל.

ניתן היום, כ"ג ניסן תשע"ג, 03 אפריל 2013, בהעדר הצדדים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: